זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר
על פי המסורת היהודית צריך למול את התינוק ביום השמיני לילידתו
ובתנ"ך אנו מוצאים סיפורים ייחודיים הקשורים לברית המילה כמו הסיפור של ציפורה, אשת משה, אשר מלה את בנם, או הסיפור על אברהם אבינו שמל את עצמו בגיל99. אך, למעשה, מזה מאות בשנים תפקיד זה מופקד בידיו של המוהל
כיצד מקבלים הגדרה של מוהל
חשוב לדעת מה ההכשרה שעובר מוהל כדי שתבינו את החשיבות העמוקה הטמונה בהכשרה זו. ההכשרה כוללת הן הכשרה מעשית ובה כל המידע ההלכתי והכירורגי הכרוך בתהליך המילה,
והן הכשרה ספציפית ללימוד כל התחומים הקשורים לברית המילה…
מקרים מיוחדים
ידועים מקרים מיוחדים שבהם מתבצעת ברית המילה. ישנם תינוקות שנולדים כשהם כבר נימולים. המקפידים על המצווה יבצעו טקס סמלי שנקרא הטפת דם. טקס זה מתאים גם לאנשים שכבר עברו ברית מילה שלא באמצעות טקס דתי. מקרים מיוחדים אחרים הם קיום ברית מילה לאנשים מבוגרים שנולדו כיהודים אך מסיבות שונות לא התאפשר להם לבצע ברית מילה בינקותם, וכן אנשים שעברו תהליך גיור. אך כאשר מבצעים ברית מילה לאדם מבוגר התהליך מבוצע בהרדמה מקומית וההליך הכירורגי ישולב בטקס דתי..
לסיכום
אם בריאותו, רווחתו וטובתו של התינוק חשובה לכם, לפחות כמו החשיבות הרבה של הטקס הדתי, ההמלצה היא לבצע את ברית מילה ע"י מוהל המקפיד על סטריליזציה מלאה.
עם ישראל, בכל התפוצות ולאורך כל הדורות, המשיך לקיים מצווה זו ולמוּל את בניו. תחת מסירות נפש עצומה יהודים רבים נפלו על קידוש השם בשל רצונם להמשיך ולקיים את מצוות יהודים רבים נפלו על קידוש השם בשל רצונם להמשיך ולקיים את מצוות ברית המילה, במסירות נפש
ברית המילה הפכה לביטוי מרכזי של הקשר בין עם ישראל לקב"ה. ברית המילה הפכה לסמל לייחודו של עם ישראל מאומות העולם והטקס נקבע כאחד ממרכיביו המרכזיים של סמל היהדות בעם ישראל. כיום המוהל מל את התינוק בתור השליח של האב.
לאורך כל הדורות נאלצו יהודים להיאבק על זכותם לקיים את מנהג אבותיהם נוכח איסורים וגזירות שלטוניות נגד סמלים מובהקים של העם היהודי ובהם ברית המילה. יהודים רבים נפלו על קידוש השם בשל רצונם להמשיך ולקיים את מצוות ברית המילה, במסירות נפש שעוברת עד היום מדור דור.

הסנדק הוא האיש המחזיק על ברכיו את הנימול בעת ביצוע המילה. וידוע סגולת הסנדק שהסנדקאות מביאה לעושר לכן משתדלים לחלק את כיבוד הסנדקאות בין אנשים שונים כדי להביא לחלוקת העושר.

התואר סנדק משמעו שותף או שליח, והוא מכוון לאיש שעל ברכיו מונח התינוק בזמן הברית.
הסנדק מתעטף בטלית, והאב מניח את התינוק על ברכיו בדרך כלל על גבי כרית מיוחדת על מנת שיחזיק אותו בזמן מעשה הברית. תפקיד זה נחשב לכבוד מיוחד,
המדרש מספר כי הקב"ה היה הסנדק הראשון בבריתו של אברהם אבינו, ובתמורה העניק לו מתנה מיוחדת את ארץ ישראל. זה שורשו של המנהג הנהוג בחלק מקהילות ישראל,
שהסנדק מביא מתנה לרך הנימול.

מקורות
נוהגין לעשות כיסא מיוחד לאליהו הנביא זכור לטוב שנקרא מלאך הברית
וכשמניח התינוק על כיסא אליהו הנביא יאמר בפיו
זה הכיסא של אליהו הנביא זכור לטוב שיבוא ויגאל אותנו במהרה אמן
ולפי הזוהר אם לא אומר מילים אלו ומזמינים את אליהו הנביא אז הוא לא מגיע לברית
בספר דפרקי רבי אליעזר מסופר שאליהו הנביא התלונן לפני השם כי עם ישראל עזבו את בריתו
קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אמר לו השם חייך מלשון שבוע שאין עם ישראל עושים ברית מילה עד שאתה תהיה שם ותראה איך הם מלים
לכן התקינו חכמים שיהיו עושים כיסא ומושב לכבוד אליהו הנביא הנקרא מלאך הברית
סיפור מדרש זה מובא גם בזוהר הקדוש
הנחת התינוק על כיסא אליהו נחשבת כסגולה
יש שנהגו כסגולה להניח בקבוק מים תחת כיסא אליהו בזמן ברית המילה כדי להשקות לעקרה כסגולה להריון או למעוברת ללידה קלה
נהגו להשאיר את כיסא אליהו אחרי הברית שלשה ימים במקומו כסגולה לרפואת היילוד
נאמר שמי שמכין את כיסא אליהו בקדושה וטהרה יזכה לראות פני אליהו ואם לא יזכה מזלו שברקיע יזכה
זמן הברית הוא זמן לקבלת כל התפילות במיוחד בעת בכי התינוק שבזמן זה עולות כל התפילות
אליהו הנביא איננו עוזב את הארץ כדרך כל בשר אלא עולה בסערה השמיימה וממשיך ללוות את עם ישראל. אלא שדרכו של אליהו ב"שמים" שונה בתכלית מדרכו ב"ארץ", והיא מהווה תיקון להתנהלותו. לא רוח קנאה ולא רוח סערה מלווה את אליהו כעת כי אם רוח חמלה ורוח לימוד סנגוריה על עמו. וכך מבהיר הזוהר את פשר הכנת הכיסא לאליהו הנביא בברית המילה "אמר לו הקב"ה לאליהו, חייך בכל מקום שבו ירשמו בני בבשרם ברית מילה, אתה תהיה שם, והפה שהעיד שישראל עזבו את הברית, הוא יעיד שישראל מקיימים אותו" .

על אותו עיקרון, ניתן אף לומר כי אף בפסח לאחר מזיגת כוסו של אליהו הנביא ניצב הוא בכל בית יהודי, ומעיד כי בני ישראל שלא
עזבו את ברית הדמים עם השם
ב שבת הגדול שלפני פסח אנו מפטירים
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא-לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

הפדיון
* הפדיון מתקיים עבור הבן הראשון שנולד בלידה רגילה והוא נקרא בן בכור
* הפדיון מתקיים מהיום ה31 והילך מיום לידתו של הילד
* האב והאם אינם ממשפחת כהן או לוי
התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום החמישה סלעים במטבעות מכסף טהור או חפץ או סכום השווה לערך זה ע"י האב
וזה לשון הפסוק בתורה
כל בכור אדם בבניך תפדה""
מצוה זו היא הודאה לקב"ה על הצלת בכורי בני ישראל ממכת בכורות במצרים
מיהו בכור
התינוק הראשון שנולד לאישה נקרא בלשון התורה פטר רחם
תינוק לבת לוי או בת כהן פטור ממצוות פדיון הבן
ולאור כל זאת זו מצווה נדירה ורוב עם ישראל לא זוכה לקיימה
נאמר מי שזוכה להשתתף בסעודת המצווה של פדיון הבן עולה לו כמניין פד' תעניות
שזה כאילו צם 84 ימים רצופים
את התינוק מלבישים בבגדי פאר, והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן
את הפדיון עורכים לאחר 31 יום לאחר הלידה כשמלאו לתינוק 30 יום מלאים
סדר הפדיון
התינוק מובל על מגש כסף וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן.
האב אומר: "אִשְׁתִּי הַיִשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֵּן זֶה הַבְּכוֹר: זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי. וְהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ הַיִשְׂרְאֵלִית. וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָה לִפְדוֹתוֹ. שֶׁנֶאֱמַר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה. בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקוֹדֶשׁ. עֶשְׂרִים גֵרָה הוּא. וְנֶאֱמַר. קַדֶשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".
הכהן שואל את האב: "מַה בָעִית טְפֵי, לִיתֵּן לִי בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ שֶׁהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ אוֹ בָעִית לִפְדוֹתוֹ בְּעַד חָמֵשׁ סְלָעִים כְּדִמְחַיַיבְתּ מִדְאוֹרַיְיתָא?". תרגום מארמית: במה אתה חפץ יותר , לתת לי את בנך בכורך שהוא פטר רחם לאימו או רצונך לפדותו בעד חמישה סלעים כפי חיובך מהתורה?
האב משיב לכהן: "חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵילָךְ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ כְּדִמְחַיַיבְתִּי מִדְאוֹרַיְיתָא".
האב מברך ברכת המצוות: "בָּרוּךְ וכו' אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן,
וברכת שהחיינו: בָּרוּךְ וכו' שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה".
האב נותן לכהן את כסף הפדיון ולוקח את בנו.
הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן.
הכהן מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו בברכת כהנים.
יש המניחים על מגש הכסף קוביות סוכר ושיני שום, כדי לאפשר למספר רב של אורחים ובני משפחתם להנות משיירי סעודת המצווה, שהיא נדירה יחסית, ולמשתתפים בה מצווה רבה.
"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא"
"וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶש"

ברכות מזל-טוב על לידת הבן הבכור.
הערה
פדיון הבן חל רק על הבנים ולא על הבנות, מפני שבכת בכורות נהרגו כל הבכורות המצריים, הרי שמבין הבכורות הזרים נהרגו רק הבנים; הנס שבורא העולם פסח על בכורות בני ישראל חל, לפיכך, רק על הבנים.

חיטוי וניקיון מושלם של כלי המילה